<h1>העיטור מאמר רביעי</h1>
<h2>דף ה:</h2>
גרסינן בפרק (גט פשוט) [הכותב] (פ"ז.) מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה ואמרי רבוותא לא שנא מכר ולא שנא מתנה לא טריף מלוה עד דמשתבע לוה דלית ליה נכסי כלל. לרבינו האי שטר דנפק בגו זמניה לא גבי מנכסים משועבדים אלא בשבועה דהא היכא דאודי בשעת מיתה דלא פרעיה למלוה גבי מיתמי בלא שבועה ואפילו הכי אינו נפרע ממשעבדי אלא בשבועה הכא נמי לא שנא.
<h2>דף מא:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים פירוש אם בא בעל חוב וטרפה גובה הלוקח מנכסים משועבדים דלקוחות גופייהו אפסוד אנפשייהו דהוה להו למידק אם מכר שדהו אם לאו. ודוקא דלא הוה ליה ללוה ארעא אחרינא בעידן הלואה אלא האי ארעא דזבין ואתא בעל חוב וטרפה ובתר הכי הוה ליה ולא כתב ליה למלוה דאיקני הא לאו הכי לא מצי בעל חוב למטרף מהאי לוקח דמצי אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו. ורבנו אפרים פירש גובה המוכר מכירתו מנכסים משועבדין דלוקח מאי טעמא דלקוחות אפסידו אנפשיהו דאבעי להו למידק אי פרעינהו לזוזי או לא.
<h2>דף מד:</h2>
וגרסינן התם (ב"ב מ"ד:) עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא. ומסתברא דאפילו ידע לוקח דאפותיקי הוא לא גבי בעל חוב מניה דלוקח דכיון דלית ליה קלא לא סמכא דעתיה עליה.
וגרסינן התם (ב"ב מ"ד:) אמר רב פפא אף על גב דאמור רבנן המוכר שדהו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שדה שאינה שלו חוזר עליו ורב זביד אמר אינו חוזר עליו והלכתא כרב זביד דאמר ליה להכי זבני לך שלא באחריות. ואי קביל עליה כל אונסא דמיתיליד לא מקבל עליה אלא אונסא דשכיח אבל אונסא דלא שכיח לא כדגרסינן בפרק מי שאחזו (ע"ג.).
<h2>דף קנד:</h2>
ובשם רבינו האי אשכחן דאמר הלכתא מאן דזבין קרקע ולית ליה ראיה דיהב דמי בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן. והוא הדין לנעל גדר ופרץ כל שהוא והני מילי תוך ג' אבל אחר ג' מגו דאי בעי אמר יהבה ניהלי כי אמר זבינתה ופרעתינהו לכולהו זוזי מהימן. ומסתברא דבקיום השטר סגיא כמו ששנינו בפרק מי שמת (קנ"ד:) במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שלו וכו' עד אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר. וגרסינן התם ברם נראין דברי רב יוסף דאמר זו דברי חכמים דהלך אחר השטר אבל רבי מאיר אומר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ועד כאן לא פליגי אלא בשאינו מקויים אבל במקויים לא פליגי. והילכך אי לית ליה ראיה דיהב זוזי מקיים ליה לשטרא ותו לא. ואפילו בשאינו מקויים נמי הלכתא כבר קפרא דאינו צריך לקיימו כדאיתא בקיום דיד בעל השטר על העליונה.
<h2>דף קנז:</h2>
גרסינן בפרק מי שמת (קנ"ז.) דאקני מהו תא שמע וחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו את השדה ואסיקנא מניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כי קא מבעיא לן דאקני קנה ומכר דאקני קנה והוריש. ומסקנא אם תמצי לומר משתעבד לוה ולוה וחזר וקנה ומכר מאי לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד ואמר רב פפא הא מילתא איבעיא לן ושלחו מתם ראשון קנה רב הונא אמר יחלוקו וכן תנא רבה בר רב הונא יחלוקו והלכתא יחלוקו. והלכך הא דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח חולקין המלוה והלוה. ודוקא דאמר ליה דאקני הא לא אמר ליה דאקני לא קני ולא גבי שבחא כדמוכח התם. ומדפסק הלכה יחלוקו בלוה ולוה וחזר וקנה שמע מינה דאקני קנה ומכר דאקני קנה והוריש משתעבד. ולהכי כתבינן בשטרי דאקני ודקנינא. ואף על גב דקימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי במכר ומתנה אבל בשעבוד חובו או בשעבוד מתנתו משעבד אפילו דבר שלא בא לעולם ואפילו בשטר בלא קנין גובה מן היורשין וכן הלכתא. ואיכא מאן דאמר דבמתנה לא מהני קנין דאקני ולא דייק לן. והלכך צריך לימלך לכתוב דקנאי ודאקנה ואחריות דאקני לאו טעות סופר הוא, ובמתנה נמי צריך להמלך על האחריות.
<h2>דף קסח:</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט (קס"ח:) מי שבא ואמר אבד שטר חובי אף על פי שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו לו אין כותבין ונותנין לו במה דברים אמורים בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין ונותנין וכן הלכתא. רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו וכו' במתנת בריא. אמר מר חוץ מאחריות שבו מאי טעמא לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת מאי טעמא דילמא אתי בעל חוב וטריף לה מיניה והדר אמר ליה לבעל חוב שוף לי ארעא דאיקום בה והדר תא וטרפה מנאי והדר אזיל וטריף מלקוחות ואסיקא לא צריכא דאתי מכח אבהתיה. אמר מר חוץ מאחריות שבו היכי כתבינן אמר רב נחמן דכתבי הכי שטרא דנן דכתבנוהו לא למגבא ביה לא מבני חרי ולא ממשעבדי אלא כי היכי דתיקום ארעא בידא דלוקח. וטעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי גבי דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר. עד דאמר ליה בפירוש על מנת שאין לך עלי אחריות כההיא עובדא דההיא איתתא דיהבא ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל זבנא מינה שלא באחריות והדר זבנה ניהלה באחריות. וכתב רבינו חננאל דהלכה היא שנתחייב השליח למכרה. ואתמר משמיה דרב האי אף על פי שלא אמר המשלח להשליח הזהר שלא תקנה אלא באחריות אלא שלחו סתם חייב השליח כדגרסינן בפרק הכותב (פ"ה.) לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה הב זוזי ושקול שטרא לא משלם שקול שטרא והב זוזי משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. וכתב רבנו יוסף אבן מגש דמצי שליח למימר ליה אי ניחא לך בלא אחריות לחיי ואי לא שקול זוזך ותסתלק מההיא ארעא דאנא מקבילנא לה בלא אחריות.
<h2>דף קעו.</h2>
ואסיקנא (ב"ב קע"ו.) אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לוים ואינו גובה מן הלקוחות משום דלית לה קלא. ומסתברא דהא דגרסינן בקידושין (י"ג:) אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין מאי טעמא שעבודא דאורייתא במלוה דכתיבא באורייתא קאמר כגון האשה שהביאה חטאתה ומתה דההיא כמאן דכתיבא בשטר דמיא ורבינו האי פירש כגון דאוקמוה אשעבודא דאורייתא משום נעילת דלת. ודוקא הלואה אבל מכר אפילו על ידי עדים גובה מנכסים משועבדים כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"א:) אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים במלוה הוא דעביד אינש דיזיף בצנעה אבל מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דתיפוק עליה קלא ואפילו בעדים גובה מנכסים משועבדים.
